החלטה בתיק סע"ש 42647-03-13

זוהי בקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 1, מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.

רקע עובדתי

1.         התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה במסגרתה עתר לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו בנתבעת 2 ובין היתר, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, שכר עבודה, הפרשות פנסיוניות וכיוב'.

2.         במסגרת הבקשה שבפנינו טוען הנתבע 1 כי מעולם לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בינו לבין המשיב, וממילא לא נטען כך בכתב התביעה. הנתבע 1 היה מנהל בחברה ואחד מבעלי מניותיה ואין בכך להטיל עליו אחריות לתשלומים הנתבעים בכתב התביעה.

            כמו כן לא נטען בכתב התביעה למרמה או הונאה כלשהי.

3.         בתגובתו טוען התובע כי אין להיעתר לבקשה שכן יש לחייב את הנתבע 1 הן מכוח אחריות אישית  והן לפי הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות משום שניהל את החברה בדרך שרוקנה אותה מנכסיה וניצל את מסך ההתאגדות לרעה ובנוסף העביד את התובע בתנאי ניצול בניגוד לחוקי המגן וללא תשלום תנאים סוציאליים.

            התובע מוסיף כי הנתבע 1 ידע שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים ואף על פי כן המשיכה להעסיק את התובע תוך שהיא אינה משלמת לו שכר תקופה ארוכה ואינה מעבירה בגינו כספים הן למל"ל והן לקרן הפנסיה למרות שביצעה ניכויים משכרו החל משנת 2010.

דיון והכרעה

4.         הנחת היסוד בדיני חברות היא כי חברה היא ישות משפטית נפרדת מזו של בעלי מניותיה. הרמת מסך שמשמעה הטלת אחריות על בעלי המניות של החברה היא תרופה קיצונית וחריג לכלל זה. תכליתה של הרמת המסך למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. על כן, הרמת מסך אינה מעשה שבשגרה ולשם קיומה על התובע להוכיח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, על בסיס תשתית עובדתית מקיפה ומלאה במסגרת כתב התביעה. התיקון לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005), שינה באופן מהותי את העילות להרמת המסך ומכוחו צומצמה האפשרות להרמת מסך לרשימת מקרים סגורה, וכן צומצמה תחולת העילות. כפועל יוצא מכך, נוסחו החדש של הסעיף מצמצם אף את שיקול דעתו של בית המשפט, שסמכותו להרים מסך הוגבלה רק לנסיבות בהן מתקיימת אחת החלופות של סעיף 6 לחוק. בנוסף לכך, תיקון מס' 3 קובע כי הרמת המסך במקרים המנויים בסעיף 6 יוחדה לבעלי המניות בחברה ואין להרים את מסך ההתאגדות כלפי נושאי משרה (ע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ, מיום 16.10.2005; ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ. וינבלט, מיום 20.9.2007).

5.         בשונה מהדוקטרינה של הרמת מסך, נקבעו בענפי משפט אחדים הוראות המטילות אחריות אישית על מנהל כאורגן של החברה, תוך חריגה מעיקרון ההפרדה בין האישיות המשפטית של החברה מזו של המנהל בשל חבות נזיקית או חוזית המוטלת עליו (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ. אורן, פ"ד לה(4) 253; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661; ע"א 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, מיום 27.10.97; ע"א 10385/02 מכנס נ. ריג'נט השקעות בע"מ פ"ד נח(2),53;  ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2), 36; ע"א 2792/03 יצהרי נ. אימפורט, מיום 14.12.06; ע"א 10582/02 לעיל).

6.         בין הדוקטרינה של הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה קייימת הבחנה ברורה. הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו. על מהותה של האחריות האישית פסק בית המשפט העליון:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעיתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי" (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661).

7.         השאלה העומדת בפנינו הינה, האם התובע הצביע על עילה הקיימת לו כנגד הנתבע 1, בעל מניות ואורגן בחברה בשונה מטענותיו כנגד החברה- הנתבעת, שכן במידה והתשובה לשאלה זו שלילית הרי שיש למחוק את התביעה כנגד הנתבע 1.

8.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בכתב התביעה בבקשה ובתגובה לה הגענו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל מן הנימוקים שלהלן:

תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת כי בית הדין ימחוק על הסף כתב טענות, בין היתר, כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה, מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567).

9.         כתב בית דין אינו מראה עילה, בנסיבות בהן הוחסרה בכתב התביעה עובדה מהותית או כאשר העובדות על פי כתב התביעה אינן מולידות לתובע זכות על פי הדין. תקנה 9 לתקנות בית הדין קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה" . על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהא ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כתב תביעה הלוקה בחוסר עובדה מהותית אינו מראה עילה ודינו מחיקה על הסף - "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה.." (ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 140, 383- 393).

10.       נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה, נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312).

11.       ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274). עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' משה כהן, ניתן ביום 13.2.2008).

12.       במקרה הנדון - עיון בכתב התביעה מגלה כי טענה להרמת מסך כלל לא נטענה ואין כל נימוק עובדתי או משפטי שיש בו כדי לקיים את תנאי סעיף 6 לחוק החברות. כל טענות התובע בהקשר זה הועלו לראשונה במסגרת תגובתו לבקשה לסילוק על הסף.